עזורי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. א. א) התובע הינו הבעלים והמשתמש במונית שנת ייצור 2011 (להלן:"המונית") וביום 13.11.12 נסע התובע במונית, כאשר לפתע הגיח רכב, אשר היה נהוג בידי מר אבנר שנפלד (להלן:"מר שנפלד"), אשר לטענת התובע לא עצר לפני תמרור "עצור" ועקב כך התנגש במונית וכתוצאה מכך נגרם נזק למונית.

ב) בעקבות תאונה זו ובשל הנזקים, הכניס התובע את המונית למוסך לשם תיקונו ושמאי אשר הוזמן, קבע את הנזקים וערך חוות דעת שמאי.

השמאי מצא שני מוקדי נזק: את הנזק במוקד אחורי ימין העריך השמאי לסך של 3,333 ₪, ואת הנזק בחזית שמאל העריך לסך של 24,642 ₪. בנוסף לכך, הוסיף התובע סך של 4,822 ₪ המתייחס לירידת ערך וסה"כ הסכומים הנ"ל מגיע לסך של 32,797 ₪ (אם כי התובע ציין בתביעתו סך של 33,797 ₪).

עוד הוסיף התובע את שכרו של השמאי בסך 1,521 ₪, כך שסה"כ התביעה מגיע לסך של 34,318 ₪.

ב. לטענת התובע, בחרה הנתבעת לשלם לו מתוך הסך של 33,797 ₪ את הסך של 19,536 ₪ ולכן, הגיש התובע תביעה זו לחייב הנתבעת לשלם לו את יתרת נזקיו בסך של 19,782 ₪, הכולל בחובו: הפרש נזקים שלא שולמו (כולל ירידת ערך) בסך 14,261 ₪, ימי עמידה בסך 4,000 ₪ ושכ"ט שמאי הנ"ל בסך 1,521 ₪.

ג. אם בית המשפט מצא, שסה"כ הנזקים בשני מוקדי הנזק בתוספת הסכום שנקב התובע כירידת ערך, הוא סך של 32,797 ₪ (במקום הסך שנרשם בטעות בתביעה 33,797 ₪), אזי נקודת המוצא לצורך הכרעה בפסק דין זה היא, שיש להקטין את הפרש הנזקים שלא שולמו לסך של 13,261 ₪ (במקום 14,261 ₪) ובאופן כזה, יש להתייחס ליתרת הסכום הנתבע על ידי התובע כסך של 18,782 ₪ (ולא 19,782 ₪).

2. הנתבעת טענה, שהיא פיצתה את התובע בהתאם לנזקיו המוכחים, כסכום שאינו שנוי במחלוקת ומבקשת לדחות את תביעת התובע, בהיותה מופרזת ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות הבאות:

א. א) לאחר קבלת דרישותיו של התובע לתשלום נזקיו, ביקשה הנתבעת לבדוק את המונית על ידי שמאי מטעמה ואכן המונית נבדקה ושמאי מטעם הנתבעת הגיש את חוות דעתו וממנה עולה, שהיה על התובע לפעול על פי חובת הקטנת הנזק ולמכור את המונית במצבה הניזוק ולא לתקנה ומשפעל בניגוד לחובתו להקטנת הנזק – אין על הנתבעת לשאת ביתרת התשלום.

ב) בנוסף לאמור לעיל, טוענת הנתבעת, שגם לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה, משום שהוא נכנס לצומת לא פנוי, בחוסר זהירות ומבלי שיתאים את נהיגתו לתנאי הדרך כמו שחייב לעשות כל נהג המתקרב לצומת.

ב. על כן, פיצתה הנתבעת את התובע בסכום של 19,536 ₪, הכולל בחובו: ערך המונית בניכוי שרידים בסך 23,121 ₪, שכ"ט שמאי 1,300 ₪ ובניכוי סך של 4,884 ₪ בגין רשלנות תורמת.

3. א. לאחר שמשפט זה התארך מעל ומעבר לדרוש, זאת עקב חקירתה הארוכה של נציגת הנתבעת ולאור העובדה, שהשמאי מטעם הנתבעת, מר אורן יעקב (להלן:"מר אורן"), השמאי מטעם התובע מר סלח אלגרבלי (להלן:" מר אלגרבלי") ואף בעל המוסך אשר תיקן את הרכב העידו בבית המשפט, לא ניתן פסק הדין על אתר, אלא לאור הטיעונים שהעלו הצדדים ולאור חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט – נדחה מתן פסק הדין על מנת לאפשר לבית המשפט לעיין בכל חומר הראיות.

ב. לאחר שבחנתי את כל חומר הראיות ואת טענות הצדדים והיות והנתבעת החליטה לנכות שיעור של 20% בשל רשלנות תורמת של התובע –זאת עוד בטרם התקיים דיון משפטי- על בית המשפט להכריע בשאלה: האם הוכחה בפני רשלנות תורמת של התובע ואם כן, מהו אחוז תרומתו של התובע בגרם התאונה.

4. בדרך כלל, בעת שהמבטחת קובעת על דעת עצמה את שיעור הרשלנות התורמת, שאלה היא על סמך מה היא עושה זאת, כאשר לא שמעה את הצדדים ולכל היותר מסתמכת היא על טענת המבוטח שלה ולכן, על בית המשפט לבדוק, אם אין בקביעת המבטחת משום קביעה שרירותית על מנת להפחית את הסכום שיש לשלם לניזוק.

ואכן, לצורך בדיקת ולצורך בחינת טענת הרשלנות התורמת, שמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה ולאחר ששמעתי את שניהם, אני קובע, שנסיבות המקרה, מצביעות על רשלנות גבוהה של מר שנפלד, אך אין לי ספק, שבמקרה זה, אכן הייתה הצדקה לקביעת הרשלנות התורמת של התובע באותו שיעור אותו קבעה המבטחת, קרי 20% - זאת לאור הנימוקים הבאים:

א. א) בכתב התביעה, אין פירוט ממשי על האופן שבו קרתה התאונה, אלא נאמר בקצרה, שבעת שהמונית נסעה ברח' הרצוג, הגיח לפתע רכב, שהיה נהוג בידי מר שנפלד, שלא עצר בתמרור "עצור" ועקב כך התנגש במונית.

ב) מהעובדות שהתבררו בבית המשפט עולה, שאמנם מר שנפלד לא נהג בזהירות בעת שיצא מרחוב שלפניו מוצב תמרור "עצור" במיוחד כאשר מר שנפלד העיד, שבעת כניסתו לכביש בו נסע התובע, לא היה לו שדה ראיה, משום שמצד שמאל שלו עמד טרקטור שהסתיר את שדה הראיה והנתיב הימני חסום לתנועה ומצד שני עמד טנדר של פועלים שעבדו במדרכות.

אמנם, מר שנפלד העיד, שהוא נכנס לצומת באיטיות, אך בכל זאת בעת שהגיע למרכז הצומת – אז אירעה ההתנגשות בין רכבו ובין המונית.

אחריותו של מר שנפלד אף עולה מעדותו הוא, שכן, הוא העיד שלא ראה את רכב התובע ולמרות שהוא הסתכל הוא לא ראה אותו. (ראה עדותו בעמ' 3 לפ').

ב. א) גם התובע לא נסע בזהירות הדרושה ומהנסיבות עולה, שגם לא נסע במהירות התואמת את תנאי השטח וגם הוא לא הבחין מבעוד מועד ברכבו של מר שנפלד, אשר כבר הגיע לצומת ועובדה היא, שסמוך מאוד לאחר שהתובע ירד את ירידה (אולי 20 שניות) כבר שמע את הבום. (עמ' 1 לפ',ש' 12- 13).